אחרי שללא אישורי נפתח בלוג, בין היתר בשמי, אני מבצע מחטף ומשתלט על הבלוג. נסיעה של 18 שעות ועוד שעה של עיכוב עברו בשקט ובשלום מפוארטו איגוואסו שנמצאת אי שם במשלוש הגבולות השקט של ברסיל-ארחנטינה-פראגוואי ונחתתי לי בשלום (שוב) בבואנוס הסואנת. חייב לציין שזה מאוד מרענן לעבור את הגבול בלי שאף אחד יעצור אותך ליותר מדקה ובאוטובוס, שיצא משימוש של אגד לפני יותר משלושים שנה, אבל אני מניח שזה ייחודו של אקלים משווני-סוב טרופי-יער גשמי שכזה.
בסיודאד אל אסטה שבפראגוואי הייתה קצת הרגשה פלסטינית, לא רק בגלל המידע המוקדם על אנשי חיזבאללה ושאר פלסטינים רעים בעיר, אלא גם בגלל הכאפיות שנראו בשטח, אבל הביקור בסכר האיטייפו היה חוויה ייחודית (למה לנו אין כזה מאגר שמפעיל את האנרגיה לכל המדינה בעזרת שתי טורבינות?!?) ואין ספק ששני חלקי הגבול של האיגוואסו שווים (למה לנו אין מפלים כאלו שממלאים את הכינרת בשתי דקות?!?!). בכל מקרה, הביקור השווה יותר הוא בחלק הארחנטינאי
No comments:
Post a Comment